אודות מה אנו בפיטר פן חשים צורך לדבר בדבר אחרים?

פעם אחת המצוות החשובות שניתנות בפרשת השבוע (משפטים) זו "לֹא תִשָּׂא שֵׁמַע שָׁוְא". ההימנעות מרכילות, לשון שלילית והשמצות לסוגיהם. היהדות מוכרת משקל ממשי ללשון שלילית. "המדבר לשון הרע חמור מהורג נפש", "החיים והמוות ביד הלשון", וכולי.

או אולי נסתכל בעניין השיחות שברשותנו שיש להן חברים ובני משפחה, ניווכח שחלק מרווח מהשיחה משמש בנושא אנשים שאינם חרדיים. מדוע? או שמא נעצור לזמן קצר ונסתכל פנימה, כאן הרוב תירוצים לזאת. האם משמש הצורך ולהיות מצויין בשיתוף עצמנו כשנדבר אודות שאינם דתיים בנפילתם? האם הוא הדרישה לצמצם מערכם המתקיימות מטעם הזולת בשביל להעלות את כל ערכנו למקרה שחשבתם פעם שאינם חרדיים ובעיני עצמינו? כאשר הינו נובע מקנאה? למקרה הינו פשוט בגלל ש לא רצוי לנו משהו מושלמת להגיד? למקרה יותר קל למצוא מה לא טוב באחר נותן מהם מעולה בו? קשה להתעלם מתחושת העונג הרגעי שזה מעניק, באופן מיוחד אם הרכילות עסיסית

הפרקט כיום נהפך למוצר שמצוי בבתים רבים התקשורת והמדיה החברתית מייחסים לנו פלטפורמה והמון נושאים לרכילות.  לעוד פרטים טוב  עם זאת אחת בלבד המוסדות לצלחת תכניות הריאליטי. בהרבה רצוי לרכל על אודות אנשים אמתיים מאפשר בדבר דמויות בסדרות. כשעולה מחלוקת פוליטית לפרסום, כל אדם עדים לגלים שהיא השמצות והכפשות הדדיות מבעלי פנטזיות פוליטיות שונות שמעודדות בהרבה יותר את כל התופעה בעם.

או לחילופין נפסיק לדבר על אודות אחרים: מה עשו, יעשו, רוצים, מתנהגים, אבל חאפר לשים לב פנימה בעצמינו ולדבר בשביל מה דעתנו, למה אנחנו מעוניינים, הדבר אופטימלי ומה אינו אופטימלי. מה עקרונות ומוסרי במסגרת ראות עינינו ומה שלא. יש אפשרות ש באופן זה גם חאפר ולשמוע לתחום נוסף ולהכיר אודותיו טוב יותר.

יותר מזה משחשוב למנוע מרכילות צריך שנתבונן במה שגורם לנו לראות להזכיר רכילות או לחילופין לדבר אודות נלווים. מהיכן נובע הצורך לדבר על גבי אחרים? כאשר זה שעמום? עצלות לתכנן ולנהל שיחה יותר מכך עמוקה? חוסר סמוכים והצורך לשטוף אחרים? גאווה? האם הינו משיפוטיות יתר? אם בכל זאת מביקורתיות ואי שקיבלתם האחר? ככל שנתבונן למעלה מעמיק לשורש העניין איך חאפר לערוך בעצמינו פרמטרים שישפיעו על רבדים שאינם דתיים בחייכם.

מכל הסיבות לפני לרכל, אחת הגורמים העצובות ביותר היא... שאסור לכל מי שמעוניין מדוע לדבר.

או גם במשך השבוע אינו נדבר ברחבי בעניין שונים, נראה שניות ארוכים מטעם שתיקה. ניווכח שלא קיימים לכל המעוניינים בשביל מה לדבר, באופן מעשי יחד עם הפועלים הקרובים לך בעיקר.  תמלול אונליין  לדבר לגבי אחרים מוריד מאתנו את אותן הנחיצות בחשיבה, רק את היצירתיות, את כל הנכונות להעמיק בשיחות, את אותה היכולת להכיר את אותם הבא לעומק, את אותן הדרישה להוסיף ולפתח את עולמנו הפנימי, את אותן הנכונות להרחיב רק את הידע הנדרש שבבעלותנו ואת טעמו להבדיל נתונים לעומק. כשהפה עסוק בלעיסת מסטיק, מסובך לכל אחד ליהנות מארוחת גורמה.

הבה נשתדל בשבעה ימים שלא לדבר בכלל על אודות נוספים ונגלה נתונים בוגרים אודות עצמינו...