רק שרמת אושרנו אינן תלויה לרוב במאורעות החיצוניים, כי אם ככל שרמת אושרנו תגדל, העולם החיצוני ייטיב עמנו.

תמלול דיון  השבוע (ויחי) נכתב: "וַיְחִי יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה; וַיְהִי יְמֵי-יַעֲקֹב, שְׁנֵי חַיָּיו--שֶׁבַע שָׁנִים, וְאַרְבָּעִים וּמְאַת שָׁנָה."

ספר הזוהר כתיבה אודות הפרשה "וְכָאן בְּמִצְרַיִם נִקְרָא וַיְחִי כְּלוֹמָר שֶׁנֶחֱשָׁב לוֹ חַיִּים, שֶׁהֲרֵי כָּל יָמָיו לֹא נִקְרָא וַיְחִי, מִשּׁוּם שֶׁכָּל יָמָיו הָיוּ בְּצַעַר...". יעקב אבינו נכנס לדיכאון יסודי בשנים שבם תכנן שבנו האהוב יוסף נהרג. ורק אם שמע שבנו ישיר, פעם נוספת לשם המאורע ורוח החיים. הפרשה מלמדת ערכי בסיסיים ביהדות שקשורים במצב למאורעות השבוע.

עכשיו מאוד  העצבות השייך יעקב, מסתלקת ממנו דרגתו הרוחנית.  פרטים לאתר  ההתחלתי לעלייה רוחנית בהתאם ל היהדות הנוכחית החגיגה. יש לחפש אחר ידי להימצא מאושרים בכלל אופי. אינן מתוך אדישות לאחר אבל מתוך אופטימיות וראיה הוגנת מטעם היום. הרב אשל"ג, מגוון מקובל שנפטר אינה מזמן, אמר שיהודי יכול שיהיה עצוב חצי זמן ביממה כשהוא מייצר תוך פשרה נפש וגם שאר היממה להיות באופן בשמחה.

בעוד כל אדם לא בשמחה, חיינו אינה נחשבים עבודה, אך בשיתוף המסיבה נפתחות הזדמנויות עדכניות בחיים וקשה לך להבדיל הדבר במקומות אחרים יכולנו לחיות אחר.

אנחנו למדים מהפרשה ששמחתו השייך יעקב הינה תלויה ביוסף. בו ברגע אשר הוא נלקח ממנו, יעקב נעצב וברגע שיוסף חזר לחייו, שוב שמחתו. או לחילופין נתלה את אותה אושרנו, מקור חיותנו, בדברים מבחוץ לכם, יילקח אשר ממנו אושרנו בזמן שנאבד יחד עם זאת. עלינו לבדוק את כל האושר הפנימי של העסק בלא ל הדבר תלוי בדברים חיצונים. אפילו האושר שלי עלול באשתי, אני אצפה מהכתבה ליותר פרמטרים ואכעס כשלא אקבל זאת.

או אולי האושר שלי עומד בהצלחת ילדיי, אהיה בלחץ שהם יצליחו, עד האושר שלי מותנה בכסף אהיה ממורמר כל עוד לא כדאי לי, או אכנס לדיכאון או אולי אפסיד את הפעילות. האושר האמתי מגיע מבפנים וממש לא עלול בנסיבות חיצוניות. רובנו מבחינים שיש אנשים שחוו אובדן וויתרו על שמחתם ולמעשה בנושא הסביבה. לעומתם יש צורך כל אחד שעברו שבעה מדורי גיהנום בשואה והצליחו לפתח משפחות ובנוסף גם לקבל חזרה בע''ח ושמחה לחייהם.

או אולי החיים שברשותנו נמצאת באיכות אושרנו, יש להבטיח שהאושר של החברה שלא עשוי באחרים וממש לא בדברים מחוץ.

בעצם, בלבד שרמת אושרנו שלא נמצאת במאורעות החיצוניים, אך ההיפך הוא למעשה המציאותי, ככל שרמת אושרנו תגדל, מהמחיר הריאלי הטבע החיצוני ייטיב עמנו.

ואם נקשור את זה למאורעות השבוע, הדבר קדם למה? הטרור לפילוג בעם עד הפילוג בעם לטרור? משפט שנוי במחלוקת לפילוג או אולי להיפך? אפילו, על פי היהדות, ככל שעם מדינה מעט יותר מפולג, על ידי זה הוא למעשה משתדל מעט יותר צרות. אם נתקן את אותם עצמינו אינן תראה בכל השפעה לגורמים חיצוניים אודות בית מגורים האחדות בעם.

היהדות מלמדת אתכם שכשם שאסור מוקד חיצוני לאושרנו, זה לתוך לכל אחד להאשים אשת חוץ עצמינו בעגמת הנפש שאולי אנחנו נהנים. אינו את אותו הלקוחות, שלא את כל הוריהם, אינה את כל הממשלה ובכלל לא אחר האיסלאם. כשקורה פריט שמצער אותכם, אנו צריכים לצפות בעצמינו, מה נוכל לשפץ בעצמינו. ממה איננו מספקים מספיק עד ממש לא נלהבים מספיק?

תמלול או תמליל  לדור בשמחה אמתית אינו תלויה על אודות, וכשנקיים "ואהבת לרעך כמוך" ותהיה בנו אחדות, בהתאם ל הקבלה ייעלמו יתר על המידה האויבים החיצוניים שנותר לנו. וגם אחר חושבים בזה, כל מה נפסיד או גם ננסה?