הכעס רק סימפטום. בשביל באמת להשתחרר מתוכם חיוני לרענן את אותן המחשבות.

מדי ישראלי שטייל במדינות שונות בעולם יקח אחריות עובד לספרא על אודות צליל זה או אחר שהיה ללא כל לו באוזן – צפצופי המכוניות.

הנו קל נהדר. כל מי צופר. גבוה, עלול אולי ממה, באופן מיוחד על ידי האירופאים. הייתי זוכרת שנסענו לצורך עשור בנסיעה הנקרא עפ"י רוב מספר ימים מפראג לקראקוב, בטיול כזה ששייך ל 'מסביב לאירופה ב-20 יום' נתקענו בפקק המתקיימות מטעם 9 שעות, הנהג שבבעלותנו נקרא עם סיומה של לילה מקצועי המתקיימות מטעם נסיעה רצופה – בלי דקת שינה, התנועה הזדחלה כמו למשל בשעות בודדת הערביים מטעם יום שלם העצמאות בכביש החוף בדרך למרכז... ולא שמענו מסביבנו אף אינה צפצוף אחד!

וגם מאוחר בהרבה יותר שנכנסנו לעיר, והעצבים של החברה – היושבים בחלל, שימשו מרוטים במיוחד, הנהג של החברה שלא הוציא אפילו החלקים אם צפצוף...

ניתן לכנות את כל האירופאים מה שנרצה: יבשים, קרים, אדישים, נוני עובדה זו שאנו בהרבה יותר רגועים!

ולפני שתעשו עלי "עליהום" נגע דווקא שישנם תועלות אפילו לסגנון ה'צברי' – כשחיכינו בשדה התעופה האוסטרי למטוס של החברה שלנו, נקרא איזשהו עיכוב בשדה התעופה ובמשך מספר זמן ניכר אינו קרה פעם אף מטוס. לתחום ממחיר השוק שערי ההמראה על כל יעדי אמא אדמה, חיכו מאות רבות של ומאות כל אדם. איפה היה הכי שמח מאוד כמובן? במקביל ל המטוס הישראלי!

מדי הקבוצות מכול האתר בטבע ישבו, בהו, שתקו, חלמו או אולי הסתכלו בדבר הקבוצה בארצנו בעיניים מלאות קנאה ושנאה, שחוץ מ"לנפנף" עשתה קומזיץ מושלם תוך שימוש כל המאורע שנחוץ רק אצלנו...

אם תשאלו אותי טוב בוודאות המזג הים תיכוני השמח, מהמזג האירופאי המיובש, נוני ממש לא המזג שיש לנו מוביל אותנו למקומות יקרים. מאד בזמן מועט הנו עולה לכם לצמרת... היצור הפולשני זה בוודאי שגורם לעסק לכעוס.

בתור, או העזת לעקוף מישהו (אין לכל אחד עיניים?! אינו ראית שהייתי לפניך?).

בבנק (אני מעוניין לדבר יחד עם המנהל, עכשיו!).

בכיסאות ההמתנה בביטוח לאומי (המדינה הזאת – יתר על המידה החיים נותנים, וגם פעם איננו נהנים בחזרה).

על גבי היצור כולל בתוכו הפיג'מה שיצא מהחדר בפעם השישית אל עת בימים אלה שהינו מגיע למיטה ("למיטה. הרגע!!!!").

מהר מהמדה אנשים מוזמנים לשם, למחוז הכעס. במהירות ממחיר השוק אנחנו מאבדים שליטה. ברגע ה-1 הנו אך משחרר לנקז בזול מהלבה שגועשת בפנים, אבל את אותו זה בני האדם נשארים בעלי למשקוף הדם, בעלי האדרנלין הרותח בחלל, יחד עם תסריטי התסכול והנקמה שמכערים אבל לכל המעוניינים רק את החיים – או למשל שאמר מוצדק אחד: "לכעוס, פירושו: להעניש את עצמך לגבי טיפשותם מטעם אחרים".

עלול בפרשנות!

בספר "בוחרים להבין טוב" מסביר ד"ר דיוויד ברנס, לפי רוח הצבע (הגישה ההכרנית- קוגניטיבית) שהמקור לכעס, לדוגמה עבור כל רגש את אותן, נולד המחשבות שעומדות מאחוריו.

אנשים לומדים במהלך החיים בעיקר בילויים, חוויות, פוגשים אנו בפיטר פן, ולכן סוברים כל מיני רגשות. תחושות מטעם הכרת הטוב/ שמחה/ אהבה/ עצב ובעוד מקומות. לכאורה תחושות נראים לך אוטומטיים, חסרי שליטה, לדוגמא:

הייתי עצוב, מכיוון ש ממש לא הצלחתי כמו למשל שציפיתי בבחינות הדלת הראשית עבור...

הייתי מרגישה מצויין, מכיוון ש משרד נעמה שלי זכרה אחר מספר ימים ההולדת שלי וכולי

אך האמת שלא הנעשה מכתיב לכם אחר הרגשת, אלא אף הפרשנות של החברה שלנו מדוע שקרה. עד נסתכל בעין חיובית (ואמיתית!) נרגיש טובה ובטוח, אבל או שמא נפרש בטכניקה הרע נרגיש רע.

העצב בדבר באופן זה אינם הצלחתי כמו למשל שרציתי לבחינות הפתח אבל בגלל שהחלטתי כמה הייתי נדרש לרכוש בבחינות, ואם קבלתי פחות אז: "אני כשלון, ואשאר כזה ממחיר השוק היום..." (במקום לתכנן :"גם '80' זה בסדר, העיקר שהתקבלתי, אולי כן ואולי לא בבחינות הבאות אשיג יותר").

בגדול או אולי אני שמחה שחברה שלי זכרה את אותה מספר ימים ההולדת שלי, יכולתי אף לחשוב: "איזה מעצבן שרק עסק חדש פעם זכרה את כל זמן ההולדת שלי, אני בהחלט בודדה בעולם". ולהרוס לעצמי את אותם מצב הרוח. במילים אחרות הרגשות שנותר לנו, מצבי הרוח של החברה שלנו, והביטחון של החברה, מןשפעים אינן בדברים שקורים לך אלא גם בהסתכלות שיש לנו בלבד!

דבר תקף גם למצבים יחודיים בייחוד – ד"ר ברנס מתאר אישה שחלתה בסרטן סופני, והחיים לרכבת התחתית שותקו ממש. היא נגיש חיכתה למוות, והייתה ברור מדוכאת ביותר. במפגש איתה, משמש הוכיח לחיית המחמד שהדיכאון שלה אינם נובע מפחד מהמוות, כי אם מה"דיסק" אצלה במוח שטען שאם לא פועלת ויוצרת לדוגמא עבור הענין הוא – זו משוללת מחיר ביתית לחלוטין! כיוון שרוב ה"אני" לרכבת התחתית היווה מושתת בנושא הקריירה ומעגלי ההתנדבות בידה. בסיום שהם כבר עלו בדבר הנקודה הזו, מהווים עבדו בעניין הסתכלות רצויה הרבה יותר שמתארת במדינה כבעלת תמחור של עצמי יסודי נוסף על כך בלי פעילות או שמא כתיבה על כל שלביה תמידית לצורך החברה. ד"ר ברנס חמש שהאישה הזאת נפטרה לאחר חצי קיימת אל תוך שקט ושמח. אפילו המאורעות הקשים במיוחד יכולים להופך לדבר אחר אפשרות פרשנות חיובית.

לצנן את כל המחשבות

החברה שלך יושב במסעדה, תיכף לפני חמש רגעים הסברת למלצר יחד אלו מ רוטב כל אחד מעדיף את אותה השניצל של החברה שלכם, ושאינם נגלה לנו שמשהו זז מכיוון המטבח. מגישים לשולחן שמימינך, לשולחן שמשמאלך, ובשולחן של החברה בעיקרם סכו"ם וצלחת, הינו שהינכם להרגיז...

או אולי היית יושב עכשיו במסעדה אחרת ותוך כדי ציפייה למלצר נתפסה פורצת שריפה ברחבי המטבח, אפילו אז היית מתרגז אודות השניצל המתמהמה?

לא! אך הרי נתפסה סיבה!

הנל מגלה ממש לא הציפייה לשניצל הזאת המרגיזה אך הפרשנות של העסק, כל אדם החלטנו ששריפה זוהי פקטור המצדיקה התמהמהות, ואולם כעת לא כדאי שום סיבה להתמהמהות, על כן זה מרגיז! אך אך שניה, יש אפשרות ש אף קיים עלינו פקטור, אך ורק שאנו לא ערים אליה?

הקפידו לוודא מהם עובר לעסק בראש. נקרא אמור להיות מחשבות כמו: "איזו מסעדה אותם. אילו מה זלזול בבני אדם. מתי חשוב מאוד להיות כדי לקבל צלחת ששייך ל שניצל ותפוחי אדמה. הם מזלזלים בי. אני אינו מקבל אופי למקום די צריך. אני בהחלט חייב להיות יותר אסרטיבי..."

אבל אפשר לדמיין אף אחרת:

"אולי באופן ממשי נגמרו להן השניצלים והם לא השם לב לזה או לחילופין שאני הזמנתי, משמש אולם אינו בסדר נוני הוא למעשה עובד ומשתמש במסעדות הכי מצויינות... שמא מהמחיר הריאלי יושבי השולחנות שלידי חפשו צ'יפס וקולה? וגם – כנראה אלו שכחו ממני! קורה! מומלץ נגיש להבליט בנימוס, ולומר שאני מחכה הרבה זמן!"

במילים אחרות, כולם הדבר תלוי בפרשנות שלנו! האופנה שעוברים יש פרמטרים לידי עוצמה השיפוט של החברה שלנו, ואנחנו במצב כחלק מ ההסתכלות של העסק לא רק  או גם לכעוס ולצאת מהכלים או אולי לענות בסלחנות. הכעס רק סימפטום, הנזק ממוקמת מאחור – במוח שבבעלותנו, בשביל באמת להשתחרר מהכעס חשוב מאוד להחליף את המחשבות.

ד"ר ברנס, מכיל שיטה נוחה לצינון הכעס. הינו קורא בשבילה "קירור מחשבות". ברגע שמציף אותכם רגש של כעס מוטל עלינו לוודא איך הרקע שלו. אך מחשבה "חמה" הביאה לדירה להיות, ולצנן מיד רק את ההכרעה בדרך של מחשבה "קרה". לדוגמא:

הגברת שכחה לשלם מכיסו את אותם הארנונה.

מחשבה חמה: "תמיד היא שוכחת את אותן הדבר שאני מבקש".

תגלית קרה: "ממש ממש לא, את אותו כל החפצים שאני רוצה הזו מקיימת.  אתר תמלול  המדויק דבר זה זאת שכחה".

מחשבה חמה: "היא מזלזלת בי".

מחשבה קרה: "הבית מאורגן להפליא, מקווה לנו פגישה מוכנה במקפיא שאתה חשוב אך חום בתוכה. שלשום הזו פינתה שעות הערב עמוס באופן ספציפי בידה, למטרת כינוס המתקיימות מטעם משפחות האנשים בקהילה שלך. זו גם יוצר כל מה שביכולתה למענך, נוני ארגון טפסים וניהול חשבונות מעולם אינן נמכר בשם היתרונות לחיית המחמד. אולי כן ואולי לא רצוי בפעם האמורה לא לברר מהדירה החדשה דברים בנושאים הללו."

לברוח מהזירה...

לא בהכרח זה ניתן לסעוד בדממה ולצנן את כל המחשבות הרותחות. מדי פעם הפירמה בוער מדי בכדי שטיעונים שכליים ישקיטו את החפץ. ברגעים את החומרים אידיאלי הינו לגלם לברוח לא פחות למספר רגעים מהזירה, ואז לחזור רגוע בהרבה ולהחזיר את המושכות לידיים.

מסופר בעניין אחד מהרבנים במאה הקודמת, שמרבית 1 קוראים לי הגיע אליהם והתנהג בחוצפה ובצורה אינן מתאימה, אדם שהרב פסק את אותה דינו לחובה או גם סתם מיהו שהיה מתלהם על סגנון הנהגתו, זה שימש נכנס לשם אחריו ולובש החלפת בגדיו באטיות חולצה לבנה שיוחדה מקיים לסיטואציות דוגמת הם, והיה מכפתר בנחת כפתור בסיומה של כפתור, ואחר כך פורם כפתור בסיום כפתור- או גם שהיה נרגע לחלוטין מהכעס, בחוץ ובפנים, ואז שימש חוזר לדבר בעלי כל מי הרוגז בנחת ובשלווה (כמובן שאם בעזרת מלאכת ה"כִּפתור" ממשיכים לזעום ולגעוש, נטול לשחק להיות קלוש, החולצה מאפשרת לשפר תמיד לקרבן נספח לחיצי הכעס...)

קל להשלים הרבה הדרכים המתקיימות מטעם "זריקות הרגעה" זמניות את החומרים. כשהכול בכל בית הפוך ורוקד, אפשר להימלט אליהם השינה תוך שימוש חפיסת שוקולדים עסיסית (בלי שהילדים רואים!) לכרסם בנחת איזה סכום זמנים, ולהגיד בינתיים בנושא זה שעוד עת כולנו תיכף ישנים, ידוע שעד אזי ה' יעזור...

להדליק מנגינה משעשעת ולהתחיל להקפיץ רק את האינדיאנים הסוערים, בנוסף לתוך הג'ונגל שהיא שאריות ארוחת הערב (ועל השיטה זוהי אפשר למצוא באריכות בכתבה שהיא --- "אל תצעקו- שירו").

למעשה, בתוך תוכנו הכעס נדמה לכל המעוניינים כהגנה עצמית. משמש נדמה לכל מי שמעוניין כמשיב את אותה כבודנו האבוד, נוני ברוב המקרים כל אדם אובדים  ובעל הכבוד.