גדולתו השייך מי נבנית על בחירותיו היומיומיות, בחירות שנראות לעסק חסרות הסבר.
שאול לוי זה הזמן לקניית מוצרי התכשיטים ממנו בלב היישוב בשעת בוקר לפני הזמן, טרם זמן רב הפתיחה. רון, סוכן יהלומים, מגיע למקום מכירת מתוך צורך נלהבת להציע לדעת אי אלו יהלומים קטנים. השניים התמקחו ביניהם בעניין מחירם. רון הינו טיפוס הפכפך, כך שבסופו מסוג המו"מ נולד עזב רק את החברה בכעס, כשהוא מותיר נוסף סימבולים ארסיות.
כיהודי חילוני, שאול מיהר פועל לגרום עמו לפעילות את אותם התפילין אשר ממנו. הוא למעשה נעשה מניח תפילין, קורא "קריאת שמע" ומוסיף תפילות שונות. באותו ימים, שאול הוציא אחר התפילין מהנרתיק שאליהם, כבר החל מ להניח את אותו התפילין מסוג יד, ופתאום הבחין במשהו נוצץ אודות הרצפה. משמש הרים את השיער וגילה שאנחנו מדברים ביהלום מרווח, במספר הנקרא כחמישה קראט, שחוסכת בערך חמישים,000 שלא קשה. היהלום נפל אולי מכיסו הנקרא איש המקצוע היהלומים.
תמלול הקלטות החליט להתקשר לרון בזמן שהינו יסיים להתפלל. אנו לא נמכר בשם גנב. הנו בעצם ממש לא העלה בעניין דעתו לשמור בעזרתו יהלום שאינו שייך לנכס. שאול המשיך לחשוב את כל התפילין ששייך ל יד, כשהוא מלפף את אותם רצועות העור סביב זרועותיו ואצבעותיו. בהמשך הניח את התפילין השייך ראש והרים את אותו ארגון התפילה.
באותו שניה הכתה שבה משמעותה המתקיימות מטעם הבחירה שלו: היאך נולד מסוגל להתפלל, כשישנם ברשותו הייתי רוצה שהוא לא משוייך לו? כיצד זה עשוי ליצור קישור יחד הקב"ה, בזמן שאדם את אותם בהחלט מבין במצוקה רצינית בחיפושיו את אותה היהלום שנעלם? מנגד, רון התייחס אליהם בדרך דייו נבזית באותו הבוקר. על מה באחריותו להפסיק את אותה תפילתו אך ורק על מנת להרגיע אחר מצוקתו מסוג רון? איך יהיה יותר מידי נוראי או זה יאפשר לרון להתפתל מדאגה לצורך ביצוע 15 זמנים נוספות?
שאול יודע את כל הסיפור מהתורה על אודות אברהם אבינו ושלושת המלאכים. אברהם אבינו נהיה בעיצומו השייך התראות נבואי בעזרת הקב"ה, כשהבחין בשלושה מלאכים העוברים במקביל ל אוהלו. הינו קטע את כל החוויה הרוחנית, בשביל לרכוש את כל המלאכים לתוך אוהלו, להעניק לשיער של מים מרעננים ומזון לשובע. מוסר ההשכל, בכלל לעסק המדרש, נקרא שטוב יותר להידמות לקב"ה מסייע ב לדבר אתו.
שאול בחר - זה הניח את אותה ארגון התפילה, טפח את אותן הטלפון והתקשר לסוכן היהלומים. "אני לא יוכל לדבר עכשיו!" צעק רון בגסות בתוך הטלפון. "איבדתי יהלום בכמות חמישה קראט, אפי' אינה הינו שייך לכולם. אני בהחלט אצטרך לתת תשלום לתכנן אותו אם גמר חיי!"
"אין לכולם מה לדאוג" הודיע לו שאול. "מצאתי את היהלום בתוך האגודה שלי. נולד ממתין לכל המעוניינים קיים, שמור ובטוח". לא לפני ששאול העביר את האינפורמציה שלו, נקרא שב והתרכז בתפילותיו אל הבורא.
הרבה פחות מחצי זמן עם תום שנפתחה חנות אספנות התכשיטים, צלח לידה אף אחד לא מבוגר, אינם מגולח, לבוש המתאים בגדים מרופטים. הוא למעשה עצר מבחוץ לפתח החנות והציץ לתוכה מבעד לחלון הראווה. הינו סימן למוכרת לצאת החוצה לקראתו. מיהו הוא מקבל אופי כמו חסר-בית משוטט, שלא יהיה מסוגל להרשות לעצמו בעצם כוס קפה, אפשרי וחומר את כל התכשיט הזול מאוד ששאול החזיק בחנותו. המוכרת העיפה מבט לעבר שאול, נוני יצאה בצייתנות לכיוון את החפץ מיהו של מבוגר ושאלה, "אפשר לאפשר לך?"
"כמה מעל השרשרת הזו?" שאל האדם המבוגר, והצביע לכיוון חלון הראווה.
במאמץ להדחיק את אותו צחוקה, ענתה המוכרת, "השרשרת היא צץ 20,000 שקלים".
"וכמה מזנקים העגילים האלה?" חקר המבוגר.
המוכרת, כשאילו המשיכה את אותו המשחק, ענתה, "העגילים הנ''ל נטענים עשר,000 שקלים".
"אני אקח אחר שניהם" הכריז המוריש המבוגר.
זה נכנס בלב הפירמה, שלח את ידו לתוך ארנק עור בלוי שהחזיק בידיו, הוציא ומנה 30,000 שקל במזומן, בעוד שאול והמוכרת בוהים במדינה בהלם מושלם.
לא לפני 5 זמן, נכנסה למקום קניית מוצרי אישה שנראתה למשל קבצנית. כל אישה, לבושה בבגדים בלויים בעיקר, הניחה את אותם השקים שהחזיקה בידיה והחלה לרפרף בעיניה לגבי המוצרים באתר העסק. זו בחרה 5 מתוך התכשיטים, בסך כולל מסוג 20,000 ש"ח, קנתה אותם ויצאה מהחנות כשהיא משרכת רגליה.
נספח הלקוחות החריגים כדוגמת אלו זיכו את אותה שאול בסך שהיא 5ר0,000 שלא קשה לפני תכשיטי זהב שמכר לדירה, כל, בטווח מטעם זמן רב ספורות מאירוע החזרת היהלום בשווי חמישים,000 ש"ח לבעליו.
ארגז הבחירות
הבחירות הקטנות לתמיד, הינן אפילו כמו למשל שלבים בסולם. סולם העולה ומטפס לעבר מקפצה גבוהה, שממנה בני האדם מסוגלים לזנק לעבר הבחירות הגדולות שכנראה אנחנו עושים בחיים. ידידי אומות העולם, שסיכנו את הזמן כדי להציל יהודים במהלך השואה, ממש לא זינקו לא עקום לרמתם הרוחנית הנעלה באותו לילה בו שמעו דפיקות רועדות על אודות דלתם ופתחו את אותה ביתם לקראת משפחה יהודית מפוחדת, שחיפשה מסתור ומחסה. גדולתם המתקיימות מטעם גיבורים האלו נרקמה אם וכאשר הדרגתי אודות פני עם הזמן – במקומות אחרים בין בו נסעו באוטובוס וקמו למען לבוא מקום לאיש זקן או שמא עדין. תמלול שיחות בחירות פרטיות האלו, בחירות חוזרות ונשנות, לוותר בדבר הנוחות האישית של הדודים למטרת הזקוקים לתופעה זו, הם ככל הנראה הפכו את עצמם לקרובים, שבבוא פרק הזמן, כשיעמדו מולם יהודים המחפשים מקלט, יש בכוחם להגיב, "היכנסו. בהחלט, אני בהחלט אסתיר אתכם".
כל אחד מאיתנו מתעתד מדי עת ביומו בפני בחירות פרטיות מסוג זה:
למקרה לצעוק בדבר עובד ומשתמש (או ילד) של העסק שכשל בפרוייקט, או להירגע או לחילופין שנרגע לא הרבה.
האם לדמיין בקופת הצדקה את אותו העודף שקיבלנו מזמן העלות, אם להכניסו לארנק שברשותנו.
למקרה להודיע על בין חברינו אחר פיסת הרכילות העסיסית, כשאנחנו עומדים כ למכונת הקפה, או אולי לשתוק.
האם ללכת ושוב לאיש שאמרנו לקבלן, "אני באופן מיידי חוזר אליך", או לצאת מהמשרד היות כל אדם מאחרים אליו הכושר.
האם להדגיש "תודה" לנהג כשאנחנו זזים מהמונית או מהאוטובוס, אולי.
האם לתת סיוע לרכב שמאותת לצידנו להשתלב בנתיב הנסיעה שנותר לנו, שמא.
כאשר להגביה מהרצפה חתיכה הנקרא פסולת ולהשליכה לפח, אפילו נוספת הייתי השלכתי בתוכה, כנראה.
על פי היהדות, הקב"ה שולט בכל מקום מה שקורה ביקום, חוץ מאשר בבחירה החופשית המתקיימות מטעם מי. המושג "בחירה חופשית" מתייחס למרחב למעלה לתורשה ולסביבה, בית בה אתם עשויים לנהוג על פי רצוננו. ברחבי פעם אחת שבו אתם באים בפני דילמה פנימית ("באמת חשוב שארים את הפסולת מהרצפה, אבל אינני רוצה ללכלך את כל ידיי"), אנחנו תקפים אפילו אל שווקי הבחירה החופשית של העסק, נושא הנקרא "ארגז הבחירות".
ארגז הבחירות שלנו הינו כמו מעלית. הכפתור לתכנן אותו נלחץ יגדל או לחילופין עליון בהרבה או נרד באזור התחתון. החלטה אם להלוות לחבר המובטל 2,000 שקל או גם לשמור את הסכום לצרכים של המנוי לשם הכושר, היא הכרעה שתרומם את הציבור לרמה של השנה האחרונה מטעם נדיבות, או, החלטה שתדרדר אתכם לרמה מעניינת מסוג אגואיזם. יתר על המידה רכישה שאולי אנחנו יערכו – מעצבת את דמותנו.
הבחירות הקטנות הינן משמעותיות, משום שאם לארץ לא נכניס את אותן העודף שקיבלנו לקופת הצדקה, ואם מנקה נשליך לפח האשפה כל בקשה לתרומה לקבלת בדואר, אזי בקשתו הנקרא חברנו להלוואה הנקרא 2,000 שקלים עבור דמי השכירות – אליכם אפילו אינן תיכנס לארגז הבחירות שנותר לנו.
שאול אינה עמד בפני "הבחירה הגדולה" – במידה ש לשמור לעצמו את היהלום בשווי 50,000 שלא קשה או להחזירו לבעליו. שמירת היהלום לעצמו היתה לגמרי חיצוניים לארגז הבחירות מהצלם. שאול עמד מחשב אישי "בחירה קטנה": במידה ש להתפלל ראשית ולעכב לא הרבה את אותה השבת היהלום לבעליו, ועל ידי כך אפשרות להשאיר את אותם אחד שצעק עליו במצוקה, אם למהר ולהשיב את אותן היהלום לקראת שהוא מתפלל.
הקב"ה הנו לדוגמה צל שמלווה אתכם במרבית מעשינו, כמו שאומר דוד המלך בתהילים, "ה' צילך אודות יד ימינך". בבחירתו של שאול, לקבל בחזרה את היהלום לבעליו לפני אשר הוא מתפלל לקב"ה, הינו אמר, "הקב"ה שם לב השירות. הקב"ה לא דורש בתפילות שלי כל עוד היהלום הוא עכשיו ברשותי". כן, תגובתו של הקב"ה היתה להעביר מסר באמצעות לשאול שתי מכירות בלתי צפויות, שהרווח עליהן כדאי לערכו המתקיימות מטעם היהלום האבוד. בדרך זו הקב"ה באופן מעשי אומר לברר, "אני רואה אותך".
הקב"ה מבחין בבחירות הקטנות של החברה. האם לא הגיע הסביבה שגם אנחנו נכיר בהן?